<h1>תוספות רי"ד — ב"ב מהדורא תליתאה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ב"ב י"ג ע"א] עובד את רבו יום א'. כתב רבי' יצחק זצוק"ל בתוספות ומציאתו נמי באותו יום לרבו, ואינו נרא' לי דאע"ג דעבוד תקנה לחלוק מלאכת ידיו, מ"מ קנין הגוף יש לשניהם עליו תמיד, שהרי ביום שעובד לעצמו אינו מותר בבת חורין, וכיון שהגוף קנוי לשניהם תמיד, מה שקנה עבד קנה רבו, והילכך מציאתו לשניהם, אך אם חלקוהו למצוא מציאות כגון דאקפי נהרא בכוארי כדאמרי' גבי פועל.
[ב"ב י"ג ע"א] והא כתיב לא תהו בראה כו'. כתב רבי' יצחק בתוספות ה"נ הוה מצי למימר והא כתיב פרו ורבו וגו', שהרי צד חירות שבו מצווה על פרי' ורבי' אלא אצד עבדות מסיק האי קרא, ואינו נראה לי דעבד נמי שייך בפרו ורבו, ואע"ג דאיתקש לאשה, דאשה היינו טעמא דממעטי' לה מפני שאין דרכה לכבוש אבל עבד דרכו לכבוש, אלא משום הכי נקט האי קרא ולא נקט פרו ורבו, משום דפרו ורבו לא מיירי אלא בהיתרא ולא באיסורא, וכיון דהאי מיתסר בכל אשה לא מיפקד בפרו ורבו, ואין העבד יכול לכוף את רבו מפני זו הטענה, להכי מייתי לי' לא תהו בראה.
<h2>דף ו:</h2>
[ב"ב מ"ב ע"א] הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחו'. כתב רבינו יצחק זצוק"ל אינהו לא אמור אלא מדאורייתא, אבל מדרבנן גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין, דהא מתני' היא ע"י עדים גוב' מנכסים בני חורין, ונפלאתי מאוד על דבריו, אטו מתני' מיתמי קתני, לעולם אינה גובה אלא מני', אבל מיתמי לא.
<h2>דף יח.</h2>
[ב"ב קכ"ח ע"ב] תיובתא דכולהו תיובתא. פי' שלכל עדיו' שבעולם הוא פסול פיתח ונסתמא ואע"פ שראה בעודו פיתח שראובן הלוה לשמעון ונסתמא, אינו יכול להעיד עליו עכשיו, כיון שעכשיו אינו יכול לראות, דבעי' שיהא כשר בין בשעת ראיי' בין בשעת הגדה.
<h2>דף כא:</h2>
[ב"ב מ' ע"ב] מודעא דמאי אילימא מודעא דגיטא ודמתנה גילוי מילתא בעלמא היא. פי' אע"פ שלא ראו את אונסו, לבד שמודיע להם כי גט זה שאני נותן לאשתי, או מתנה זו שאני נותן לפלוני, או ע"י שטר או ע"י קנין, לא בכל לב אני עושה, אלא מפני כך וכך, די לו, שאין הגט והמתנה ניקנין אלא בכל לב, וכיון שהודיע לעדים שלא בכל לב הוא עושה די לו, ולא דמי לזביני שאינו מוכר אלא מפני דוחק המעות ולא בכל לב, ואפ"ה הוי זביני' זביני, ומשום הכי צריך להכיר העדים אונסו, שאותו האונס יבטל המכר, אבל הגט והמתנה שאין שם מתן מעות, אם לא יהיו בכל לב לא קנו, הילכך בהודאתו לעדים שלא בכל לב הוא עושה די לו, שאינו אלא כמפליג בדברים, ואע"פ שלא הי' לו שום אונס בטלים הם ורצה לצחק בם, ורבי' שמואל שפירש דודאי הי' שם אונס, אינו נראה לי, אלא בלי שום אונס הם בטלים, וכך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל כדברי, אלא שרבינו יצחק הביא ראי' ממאי דאמרי' בפ' השולח גט [ל"ב ע"א] בטל הוא אי אפשי בו דברי' קיימין, אלמא בדיבור בעלמא אדם מבטלו, ואינה נראית לי ראי', דהתם ביטלו קודם שנתנו לה השליח וביטל שליחות השליח, אבל הכא בעל גופי' הוא דיהבי' ניהלה, ואפ"ה אמרי' דבטל מפני שהודיע לעדים שלא בכל לב הוא נותנו לה ואינו אלא כמפליגה בדברים, עוד הביא ראי' ממאי דאמרי' לקמן על מתנה טמירתא והוי' מודעא לחבירתה אע"ג דלא אניס אלא משום דגלי דעתי' דלא ניחא לי' בההיא מתנה דבתרייתא, ואינו נראה לי דהא מסקי' לקמן דלא הויא מודעא לחבירתה אלא מר קמא לא ניחא לי' דליקני ומר בתרא ניחא לי' דליקני, וטעמא משום דלא אמר בפירוש דלא ניחא לי' במתנה בתרייתא, ואין להוכיח שום ראי' בזה, אלא סברא היא מפני שאין שם מתן מעות וצריכין להיות בכל לב כדפרישית.
<h2>דף כב.</h2>
[ב"ב קע"ה ע"ב] אמר עולא דבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה גובה מנכסים משועבדים שיעבודא דאורייתא. מה שכתבתי במה"ק דדוקא במפרש קאמר עולא דשעבודא דאורייתא, אבל בסתם לא אמר, אינו נראה לי, אלא בין בסתם בין במפרש קמיפלגי, דעולא אמר שיעבודא דאורייתא אפילו בסתם, ולא קשיא פלוגתא דר' מאיר ורבנן, דהכי מיפרשא פלוגתייהו, ר"מ סבר אם אין בהם אחריות נכסים אינו גובה ממשעבדי, דמוכחא מילתא כיון דבכל שטרי כתבי והכא לא איכתיב, ש"מ תנאה הוה בינייהו שלא באחריות, ומש"ה אמר דלא גבי, אבל לעולם סתם בלי תנאה גבי דשיעבודא דאורייתא, ורבנן סברי הא דלא איכתיב לאו משום דהכי הוה תנאה אלא טעות סופר הוא, ורבה סבר שיעבודא [לאו] דאורייתא ואפילו במפרש כדמוכח בפ' שום היתומים [ערכין כ"ב ע"א].
<h2>דף כז.</h2>
[ב"ב קל"ג ע"ב] ולא תשיימיה את דאמירתו לגבוה כולי. כת' רבי' יצחק זצוק"ל תימא לי דא"כ דבאמירה אם נתרצה לגבוה אינו יכול לחזור בו, מה הוא הא דתנן בקדושין [כ"ח ע"ב] רשות הגבוה בכסף, דמשמע דוקא בכסף ולא באמירה, וגם בערכין [כ"ז ע"א] אמרי' גבי שום הקדש, שאם שמה ביוקר אינו יכול לחזור בו גו', ואיני יודע מה קשיא לי', והרי משנה אחת היא התם, רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואמרי' בגמ' ת"ר כיצד רשות הגבו' בכסף גזבר שנתן מעות במטלטלין אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך, כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק, ואמרינן נמי התם משכו במנה ולא הספי' לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתי' מ"ט ונתן הכסף וקם לו.
